ותד נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

1.תביעת התובעת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה עבור חודש 3/09 נדחתה מהטעם שהתובעת לא התייצבה במקום בו היה עליה להתייצב בהתאם לתוכנית מהל"ב, בנימוק כי היא חולה למעלה מ-30 ימים רצופים, נעשתה פניה למוסד לביטוח לאומי ורופא המוסד לא אישר כי התובעת איננה מסוגת לעבודה כלשהי בשל המחלה.

במכתב הדחייה מ-5.4.09 צוין כי על פי האישורים הרפואיים שהמציאה התובעת, היא בעלת כושר לעבוד ובאפשרותה לפנות למרכז מהל"ב לדרוש עבודה המתאימה למצב בריאותה.

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שבפנינו.

הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה כי ביה"ד ימנה מומחה יועץ רפואי בתחום האורטופדיה אליו יופנה כל החומר הרפואי הרלוונטי וכי המומחה ישאל האם התובעת הייתה מסוגלת לבצע עבודה כלשהי בחודש 3/09, שהינו החודש הרלוונטי לתביעה שבפנינו.

2.ד"ר דוד אנג'ל מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם ביה"ד והוא נשאל האם בחודש 3/09 הייתה התובעת בגדר מי "שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בשל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים" כלשון התקנה הרלוונטית.

מחוות דעתו של המומחה אשר התקבלה בביה"ד בתאריך 3.5.10 עולה בבירור כי בבדיקה מ-26.3.09, שהיא הבדיקה המפורטת היחידה במהלך חודש 3/09, צוין כי לתובעת ישיבה חופשית, הליכה תקינה, טווח תנועה מלא בגב ובצוואר וכי גם הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה.

מסיבה זו העריך ד"ר אנג'ל כי במהלך חודש 3/09 התובעת הייתה מסוגלת לעבוד לפחות בעבודות שאינן דורשות הרמות משא כבד, ובמחצית השנייה של חודש 3/09, היא יכלה לעבוד בכל עבודה אף בלא ההגבלה של משא כבד.

3.בעקבות בקשת התובעת הופנו למומחה שאלות הבהרה כאמור בהחלטה מ-16.6.10 ובתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי לא מצא באף רישום רפואי ממצא שיצדיק אפילו הגבלה של הרמת משאות כבדים, אולם זו הגבלה מקובלת ושכיחה לאדם שמתלונן על כאבי גב תחתון מכל מקום במחצית השנייה של חודש 3/09, שבה נערכה הבדיקה המפורטת, מצבה של התובעת היה תקין לחלוטין ועל כן במחצית זו היא ודאי יכלה לעבוד ללא הגבלה.

בתשובה לשאלת ההבהרה השנייה שהופנתה למומחה, השיב המומחה כי אין שום רישום שמתאר תמונה קשה של מצבה של התובעת והרישום המפורט היחיד מתאר תמונה תקינה וסביר להניח שהתובעת יכלה לעבוד בעבודות הכוללות ישיבה ממושכת ולפי הרישום מ-26.3.09, גם לא הייתה מניעה לעסוק בעבודות שדורשות הליכה מרובה.

4.חוות דעתו של המומחה מטעם ביה"ד ברורה וודאי שעל פיה לא הייתה הצדקה לכך שהתובעת לא התייצבה ושיתפה פעולה עם תוכנית מהל"ב ולא הייתה כל מניעה כי התובעת תשתף פעולה בחודש 3/09.

השאלה הרלוונטית הינה האם התובעת הייתה מסוגלת לעבודה כלשהי, ומחוות דעתו של המומחה עולה בבירור כי בכל חודש 3/09 הייתה התובעת מסוגלת לבצע עבודה כלשהי, וכי במחצית השנייה של החודש אף לא היה מדובר בהגבלה וגם לגבי המחצית הראשונה של החודש, המומחה ציין את ההגבלה לא כי מצא רישומים מפורטים על כך אלא כי זו הגבלה מקובלת לאדם שמתלונן על כאבי גב.

אדם התובע גמלת הבטחת הכנסה צריך להיות מוכן ומזומן לבצע עבודה כלשהי התואמת את מצבו הרפואי, והתובעת לא עשתה כן.

5.קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין.

(עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)).

על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה – היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי).

6.לאור האמור לעיל ועל יסוד חוות דעתו של המומחה, התביעה נדחית.

7.אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' חשון תשע"א, 10 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: